תיק מספר אפס 37 סיפרה לי שאז, ב- 1934 , עלית ארצה כדי להעלות גם את אמא ואותי . סיפרו לי על כך, חשבתי, כדי להסתיר ממני שנטשת אותנו אולי למען אשה, אולי למען הרפתקה אחרת, ורק אחרי המלחמה התחרטת ואיתרת אותי ושלחת לי סרטיפיקט . שתקתי במשך כל השנים, אבל חלמתי על זה . והנה, כל מה שסיפרו לי היה אמת - הכל כתוב במכתבים, כאילו ריחמה עלי אמא ושלחה אותם שוב, כדי לפטור אותי מכל אותם חשדות . כל המכתבים העידו שבאמת חיכית 33 לנו, באמת הכנת הכל לבואנו, בשנת 34 ' . בדמות הילד שהיה מתגלה כפילות זהותית הרסנית - מחד גיסא הוא מתואר דרך מבטה של האם כילד מאושר המטיס אווירון, ומאידך גיסא פגיס משייך לדמות הילד ולשמו המקורי שרשרת אסונות : נטישת האב, מות האם והשואה . נדמה שהפער בין שתי דמויות הילד הוא רגע השבר של הדובר הפגיסי, שכן הוא אינו מצליח לזהות את עצמו כילד מאושר ושמח : "אני נבוך, 34 המבוכה הנלווית כי הנה היא כותבת שוב על הילד החמוד" . לקריאת המכתבים שבהם מתואר הילד שהיה מעידה במידה רבה על מחיקת זיכרונותיו הקשורים באמו . גם זיכרונות ילדותו הנוגעים לאביו, מהתקופה שקדמה למות האם, כמעט ואינם עולים בזיכרונו . מ...
To the book