בצל השואה

מסע סוער | הקיבוץ 1932 - 1954 182 בשׁביל הדורות הבאים, בשׁביל יתומי נמירוב לאחר עשרים שנה, לאחר חמישים שנה, לאחר מאה שנה . כי הלא גם אחרי ההרג מהדורא קמא אמרו : הִרבה התליין לזבוח לאלוהיו, גדש את הסאה, הפריז על המידה, תהום-הרעה כל כך רחב ועמוק, הצרה כל כך עוברת כל גבול, עד שכבר אין גדולה הימנה — ומי יודע אחים, מי יערוב לנו, מי יאמר לנו, כי בנינו ובני בנינו לא יזכירו שנות תרס"ה—תרס"ו כמו שאנו מזכירים היום את תר"ם—תרמ"א . התאוששו, יהגה השכם והערב קול הדממה הדקה שבתוכנו, רק ניסיון זה נשאר . כל המעייָנים צריכים להיות בו . הכל צריך לפניות אליו . חוץ ממנו, כל המעשים תוהו והבל . ידיעות קשות על סבל היהודים מידי הנאצים הגיעו לארץ קודם לכן אך הכול היו שבויים בתמונת הסבל של לפני המלחמה . ההשמדה השיטתית לא נודעה וגם לא כל כך נתפסה . היחידה הגרמנית-טמפלרית מארץ ישראל שהזדהתה עם הנאצים התגייסה לוורמאכט הגרמני כחודש לפני המלחמה באוגוסט 1939 . אחרי שפרצה המלחמה חלק מהטמפלרים שנשארו גורשו מן הארץ לאוסטרליה ואחרים הוקפו בגדר תיל ונשמרו בידי שוטרים יהודים . עקב פניות של המגויסים הטמפלרים לוורמאכט רשויות ...  To the book