ציליה לוין, גנסין, ציליה דראפקין

75 ציליה לוין, גנסין, ציליה דראפקין של קיץ", על טבע קייצי שמגעו בגופה של המשוררת גורם לה רִגשה ארוטית הולכת וגוברת עד שלבסוף כאילו יונק ממנה צפעוני . גלאטשטיין מיקם את השיר בראש חוברת אוקטובר 1928 של הירחון המתחדש, אך בהמשך הגיליון פירסם "רפלקסיה" המסתייגת הן מן הפרוזודיה של השיר והן ממאפיינים כלליים של שירי דראפקין המתגלים בו . "דראפקין מעולם לא הניחה לעצמה להתעניין בכל מה שמחוצה לה, מסביבה, מסביבנו . בשום רגע לא הפנתה את מבטה ממנה-עצמה [ . . . ] לא היתה לה עין לַגדוֹלוֹת שבחיים [ . . . ] היא אף-פעם אינה קשובה מספיק למלאכת הכתיבה [ . . . ] האמת-לאמיתה היא שציליה דראפקין נהנית יותר משֶׁפֶך הרגשות ( געפילן-אויסגוס ) מאשר מתענוג הכתיבה . היא אולי נאמנה מדי לעצמה, לַדומֶה לחיים" . אף שגלאטשטיין כותב כי הוא סבור שאין זה כלל עלבון לציליה שהוא אומר כי השיר שלה ( שהוא מפרסם ! ) אינו מוצא חן בעיניו, היו דבריו גט-כריתות לקשר בינה לבין 'אינזיך' . היא לא פירסמה יותר שירים בירחון זה ( שהתקיים בהפסקות עד 1940 ) , ולאורך עשרים-וחמש שנה, עד 1953 ( שירהּהאחרון ) , התפרסמו שיריה ( פרט לשני חריגים ) אך-...  To the book