תענך

138 ועלויות ייצור נמוכות יחסית . בשיא נועדו כ- % 85 מהפרחים ליצוא לאירופה . גידלו אותם בעיקר במשקים משפחתיים, ורבים התבססו היטב בעקבות זאת . בין היתר, בנו . בתי חבל תענך הם ערבוב של בתי סוכנות מקוריים משנות ה- 50 , חלקם עם תוספות והסבות, ולצדם, לעתים צמודים ממש, בתי שנות ה- 70 פלוס של תקופת השגשוג בסגנונם הטיפוסי, עם ניצוצות של גרנדיוזיות וקישוטיות, גדולים ומרווחים בהרבה, לא פעם בני שתי קומות . עלייה בעלויות הייצור, פערי מטבע בין האירו לשקל, קיצוץ במכסות המים, סיכוני אשראי ( החקלאים לא יכלו למשכן את אדמותיהם בתמורה להלוואות מאחר שהן אדמות מדינה בחכירה ) , מחסור בעובדים והתבססות שוקי יצוא חדשים במזרח אפריקה ( קניה, אתיופיה, אוגנדה ) ובמרכז אמריקה ( אקוודור, קולומביה ) הביאו לירידה דרסטית ביצוא וברווחים . חממות ננטשו ועשרות רבות מהן עומדות בשממונן במושבי החבל לצד הווילות שהולידו . 150 מתוך 350 מגדלי הפרחים התכנסו באפריל 2015 לוועידת הפרחים הראשונה ועודדו זה את זה, כשהם משליכים את יהבם על גידולי הנישה . ענף הפרחים, שהיה ענף היצוא החקלאי המוביל בשנים 1970 – 1990 , נחלש : הוא תופס היום כ- %...  To the book