פרק ו - תיאטרון בעיראקית-יהודית ובארמית-יהודית: "זה לא השפה, זה הסיפור. אנחנו איבדנו סיפור"

138 | משפה למופע : לשונות יהודיות על הבמה בישראל החוקר שמואל מורה ( 1985 ) מצביע על כך שיהודי בגדד ובצרה נחשבו משכילים ומעורים בחיי המסחר, החברה והתרבות, ובכלל זה בתחום התיאטרון . הם לא פיתחו תיאטרון בעיראקית - יהודית, אלא פנו לעשייה בערבית ובה בעת בעברית ובלשונות אירופיות . עוד מציין מורה שהיהודים נמנו עם מובילי התיאטרון העיראקי בערבית מאחר שנחשפו לתיאטרון האירופי בבתי הספר של כי"ח : התיאטרון של יהודי עיראק, לרבות יהודי כורדיסתאן [ העיראקית ] , היה תיאטרון חילוני, אשר שחקניו, במאיו ומחזאיו היוו מאוחר יותר את הקאטאליזאטור של התיאטרון הערבי, עד העלייה ההמונית של היהודים ממנה לישראל בשנים 1950 - 1951 . תיאטרון זה הושפע בצורה ישירה מהתיאטרון האירופי, באמצעות מורים יהודים שבאו מצרפת, מאנגליה, מתורכיה, מסוריה ומארץ - ישראל, ללמד בבתי - הספר היהודיים בעיראק, וכן בהשפעת התיאטרון התורכי, הסורי ( עד מלחמת - העולם הראשונה ) והמצרי . ( עמ' 64 ) גם כאן יש מקום לציין את ההשפעה הקולוניאלית של השלטון הבריטי על התיאטרון בעיראק . על פי תיאוריו של מורה, הפעילות התיאטרונית של יהודים בעיראק הייתה דומה לזו...  To the book