פרק ג - תיאטרון יידיש: "השפה אינה בקו הבריאות, אבל בהיסטוריה היהודית המרחק בין חולי למוות יכול לקחת הרבה-הרבה זמן"

66 | משפה למופע : לשונות יהודיות על הבמה בישראל ברוק ( 1968 / 1991 ) סוג זה של הצגות עממיות "תיאטרון מחוספס", וקושר לו כתרים בטענה שהצליח לקיים את אומנות התיאטרון במרוצת ההיסטוריה : התיאטרון העממי תמיד מציל את התיאטרון . הוא החליף במהלך ההיסטוריה צורות רבות, אך לכולן היה משותף גורם אחד – החספוס שבו . זה היה תיאטרון שאינו מצוי בתוך אולם : תיאטרון של כרכרות ועגלות : על במות פתוחות, תיאטרון בפני קהל עומד, שותה, יושב סביב שולחנות, קהל משתתף הקורא קריאות ביניים : תיאטרון בחדרים אחוריים, בעליות גג, במתבנים ועוד . הוא הופיע גם כמופע חד - פעמי, סדין קרוע מתוח לאורך האולם, מסך מרופט, שתפקידו להסתיר את החילופים המהירים . ( עמ' 69 ) ברוק טוען שמטרתו של תיאטרון עממי "להביא ללא שום מעצורים, שמחה וצחוק לקהלו" ( שם ) . יתר על כן, התיאטרון הפופולרי הוא "דקירה דינמית" בליבם של אידיאלים מסוימים, הוא פרוע, חצוף, שוחט פרות קדושות, חסר עכבות ומעצורים ; תיאטרון שהוא לכאורה חסר סגנון, חסר מוסכמות ומגבלות, אבל למעשה הוא שובר מוסכמות, חתרני, מפולפל וארצי . שני העשורים הראשונים של תיאטרון היידיש ערבבו בין העממי...  To the book