שיחה עם עדינה בלדי-שוויגיר

162 הזה לא רצוי להרטיב . ניגשתי לחלון, והנה לפני הבניין משקה מארק את , בשקט, את סילון המים . קפצתייהדשא . כשראה אותי בחלון הוא כיוון אלי קרקע והתחלנו להתאבק על הדשא . מן החלון, זאת הייתה קומת זה היה לפני זמן רב, אמת ? וא עייף מאוד ואינו מסוגלאבל את יודעת, אדם זקן, למרות שפיזית הכן . להרבה, בפנים הוא אותו אדם עצמו, אולי רק קצת יותר מבין מקודם . מה – זה כנראה פונקציה של גיל . כל השאר הוא אותו דבר . שמכונה טולרנציה חלומות, רגשות, צימאון למעשים : האדם הוא כל הזמן אותו אדם, ורק ת מבטו על העולם . משוםתודעת חוסר היכולת העצמית אומרת לו לשנות א תים קרובותיכך ודאי זוכרים מצוין, לעת זקנה, את העבר וחוזרים אליו לע יותר ויותר . מתי היית לראשונה בישראל ? בדיוק כאשר כל הדברים האלה היו מתרחשים כאן בפולין ; זה, 1970 בשנת המולד עם קבוצת צליינים . ונסעתי לשם לחגזהיה בדצמבר . הייתי אז בפרי ככה זה היה הכי זול ורק באופן כזה יכולתי להגיע לישראל . הייתי שם שלושה ימים בלבד . נסעתי לבקר את אבי, שלא ראיתי אותו ארבעים שנה . ידובסקה ? הרבה שמות . בעדינה בלדי שווייגר או שוויגיר ? אינקה ש נודע לי רק כאשר עברתי,"בלדי"...  To the book