שיחה עם מאשה גלייטמן-פוטרמילך

52 אומרת שהיה לנו "מזל", כפי שזה נקרא אז, ולא הועברנו מהדירה שלנו . כל מה שהיה לנו בדירה יכולנו למכור ולקנות לחם . אלה שהוכרחו לעקור חנו, תוך מכירת חפצינו,ל . כן . ואנומדירתם היו משאירים שם כמעט הכ החזקנו איכשהו מעמד עד לגירוש . אני, שידעתי קצה לתפור, הייתי קונה חפצים ישנים של מתים, אבא היה פורם, צבענו, אני תפרתי ואמא הייתה היו חלשים מאודיי לעסוק בכל זה לבדי, כי הורייכך היה עלמוכרת . אחר מרעב . אני הייתי האחרונה להחזיק מעמד, אם כי גם אני כבר הייתי נפוחה . ספרי בבקשה על הגירוש . מי לקחו ראשונה לאותו אומשלגפלץ . יהגירוש היה . . . את א מתי ? יכולתי להציל את ] אדלמן [ ביולי . זה היה בתחילת הגירוש . הודות למארק חוב עם מיכאל קלפפיש והוא שלח אותימי . אני זוכרת שפגשתי אותו בריא עבודה . כשבאתי לשם, והזכרתי את שמו שללהוציא שם ŻTOSרושיא , - ל מי ולי . באומשלגפלץ היו צריכים לשחררימארק, קיבלתי שני אישורים, לא את אמא, אבל לא יכולתי למצוא אותה . היא הייתה בתוך בניין . . . באיזה ? כלל האנשים עמדוספר יסודי . . . בדרךקי, ביתבספר . . . בסטהבבניין בית בחוץ, בכיכר . אמא הייתה בבניין . אבל היה לי מזל והבחנת...  To the book