סיפורו של שמואל רון

40 כל יום הביא איתו ידיעות חדשות, נוראות יותר מהקודמות . כל יום קבר בות ארכאולוגיות את מה שקרה רק אתמול, רק לפני שבוע . הדבריםבשכ הללו לא היו קיימים עוד . גם במחשבותינו הם לא היו קיימים . העבר כבר לא הם כבר לא היו, זה כבר היה עולם – הורגש, לא היה קיים . חברים, משפחה יעו,גם לבכות לא ניתן עוד . מרדכי, עם הג – אחר, חיים אחרים . את אשר חלף הציג לפנינו מציאות שעליה ידענו וגם לא ידענו, ידענו ולא רצינו לדעת . אני זוכר את הפגישה הראשונה עם מרדכי, במין התכנסות שכמוה היו אחדות . כשמפה על ברכיו, הוא תיאר לנו את המצב בחזית אפריקה . הוא היה ו החדשה . ז׳ורנליסט נפלא, רפורטר, פרשן מדיני . דווקא אז בנה את חשיבתנ כך לסיסמה שלנו : "מיוגוסלביה ועדלים שלו שהפכו אחריאני זוכר את המ נורבגיה, מסלובקיה ועד אוקראינה לוחמים הפרטיזנים . האם ייעדרו אנשינו יהודים . זתשעים אחוישבליטאיםהפרטיזנביןמקרבם ? " הוא לא ידע אז ש . גם בעניין זה היו ליכן . אז גם לא ידענו שהפרטיזנים הפולנים ידחו אותנו . . התנסויות אישיות . את רואה, הזדקנתי, לעזאזל, ולא נפטרתי מאותן התרגשויות . העניינים האלה עדיין חיים בי . אני זוכר איך מרדכי די...  To the book