פרק ח: נשיות

] 236 [ בד רך אל הנ שיות בן חורין מכל חשבון או קניין . ההקפדה בציון העובדה כי על ידה "אין צמיד" — "אֶל מוּלִי מֻנָּחוֹת יָדַיִךְ, / לְבָנוֹת וְאֵין צָמִיד" ( "הַמִּשְׁתֶּה" ) — אינה עסוקה בעוני או בהימנעות מקישוטים יתרים אלא בהיעדרם של אותות שייכות או טקסים . ההתבוננות בה ובידיה מתקרבת להיות מבט בהווייתה הנבדלת ; מבט חף מעצמיות . הנשיות מזדהרת מולו כנוכחות של שפע אשר חף מכל ממד של כוחנות : "וּבְנוּחֵךְוְנָשָׂאתִי רֹאשִׁי, / אֶל פָּנַיִךְ, כִּי לָךְכָּמֵהַּ . / וּצְחוֹקֵךְמֵעָלַי מְרַחֵף חֲרִישִׁי, / וַאֲנִי, הַחֵרֵשׁ, שׁוֹמֵעַ" ( ״שִׁיר שִׂמְחַת-עֵינַיִם״ ) . דיבורו של המת-החי אל האישה שלנגד עיניו מבקש להיחלץ מעמדת הדובר הגברי המסורתית — הדובר הכרוך בהגמוניה הגברית בתרבות . לא זו בלבד שאלתרמן מסלק מן הדיבור את רוב שרידיו של השיח הרומנטי, אלא 1 הוא מנסה להשתחרר משגרות המחשבה על אודות כוח וחולשה בין המינים . איכותו של הדובר כמת-חי קשורה באחד מפניו המוכחשים של מושג הגבריות בשיח האנושי ; הפן האחראי לרבים ממושגי הכוח שסיגל השיח הגברי לאורך הדורות — חוויית החולשה של הגבריות מול הנשיות . הידי...  To the book