פרק ד: הדמיון של מצבי הנפש

] 197 [ אריאל הירש פלד | כַּּצַּּוָּּאר אַחֲרֵי הַחֶבֶל יראה . לאו דווקא יראה מהאל הצדיק לנצח, אלא נוכח עומק כאבו של האדם ברגעי משבר והישברות . 6 . הדמיון של הנקמה — "כַּאֲשֶׁר הָרוֹאוֹת תֶּחְשַׁכְנָה" ו"תְּפִלַּת נָקָם" רגש הנקמה נכנס אל עולמה של שמחת עניים ב"מונולוג המתים" של "כַּאֲשֶׁר הָרוֹאוֹת תֶּחְשַׁכְנָה", והוא זורם אל המונולוג הבונה את "תְּפִלַּת נָקָם" . אמנם אין זו קומפוזיציה המשכית, אבל הזרימה ההגותית המתרחשת בדפי הספר כולו עשויה כנהר שיובלים נאספים אליו, ומרגע שנושא או ממד מסוים מצטרף אל חשבון התודעה הנבנית בספר הוא נהיה לנוכחות מתמדת . כך היא כניסתו של הדיבור בגוף רבים ב"לְאָן נוֹלִיךְאֶת הַחֶרְפָּה", שממנו ואילך נשמע עוד פעמיים קולה של מקהלת היחד של העיר כמקהלה בטרגדיה יוונית, ונוכחותה מורגשת — גם אם אינה נשמעת ישירות — בשירי הספר האחרונים . המונולוג המורכב ב"כַּאֲשֶׁר הָרוֹאוֹת תֶּחְשַׁכְנָה" הוא מן הקטעים החזקים והמצמררים בספר . מסע הדמיון אל מחוזות המוות אינו בגדר "מסע אל השאול" ואינו הצצה מקברית אל דרך קיומם של המתים, אלא הוא מונולוג דרמטי אשר מתפתח בדריכות מהרמוניה ...  To the book