|
|
] 142 [ בד רך אל הנ שיות ומאז ימיו הראשונים הוא נותר כחידה המאתגרת את כל קוראיו ואת חוקרי השירה . הדבר הבולט ביותר בשירים, שנתקע בתודעה כטריז מכאיב שאינו מרפה גם אחרי סוף הקריאה, הוא הדובר שהמבקרים כינוהו "המת-החי", המהלך ברבים מן השירים . אמנם הדובר המת הזה, המדבר כחי לכל דבר אבל הוא מת ונוכח כמת, משנה את צביונו משיר לשיר ואפילו נעלם לרגעים, אבל הוא מסרב להסביר את דיבורו או בעצם — את מהות היותו . אי-ההבנה הזאת היא רק קצהו של קרחון, משום שאין זו אי-הבנה סתם . אי-ההבנה על מהות הדובר של שמחת עניים סודקת את כל מושג ההבנה המקובל עלינו ; איננו יכולים עוד שלא לשאול מיד — מהי הבנה בכלל ? מהו המקובל עלינו כהבנה ? מדוע "להבין" נראה כה חשוב ומרגיע, ומדוע אי-ההבנה כה מטרידה ? יותר מכך : אי-ההבנה בדבר "המת-החי" מסתירה אי-הבנה נוספת ואולי אף קשה ומרתקת יותר ממנה . אי-ההבנה האחרת אפילו לא הובנה כאי-הבנה, משום שהבעיה "הלוגית" שבתופעת "המת-החי" כה הטרידה את חוקרי השירה עד כי לא טרחו כמעט להתייחס לדבר אחר, רב-כוח ולכאורה לא שייך כלל לעניין "המת-החי", והוא היופי המוזר, האדיר והאיום, של אוסף השירים הזה ;...
To the book |
|
|