|
|
רבא דתפ | 23 מחיבורים גיאוגרפיים וטקסטים ערביים של ימי הביניים, היו א-שאם ( סוריה רבתי ) , בִּלאד א-שאם ( מחוזות סוריה ) ואלאַרְדֹאלמֻקַדַסַה ( הארץ הקדושה ) . סוריה רבתי חולקה על ידי הגיאוגרפים הערבים של ראשית תקופת הכיבוש לחמישה מחוזות עיקריים : דִמַשְק, חִמְץ, קִנַסְרין, אלאֻרְדֻן ופִלַסְטין, שהיו פחות או יותר העתק של החלוקה המנהלית הביזנטית שירשו הערבים . על פי חלוקה זו, בתקופת השלטון המוסלמי — מהכיבוש הערבי עד הכיבוש הצלבני — נכללו תחומי ארץ-ישראל שבין הים התיכון לבקעת הירדן בתוך שניים ממחוזות אלו : פִלַסְטין ואלאֻרְדֻן . לאחר הסתלקותם של הצלבנים השתנתה חלוקת המחוזות, ובימי השלטון הממלוכי נכללו שטחי ארץ-ישראל אלה בשלושה מחוזות שכל אחד מהם נקרא מַמְלַכַּה — דמשק, צפת ועזה . גם חלוקה זו עברה שינויים לאורך אותה תקופה, אולם היא חרגה מתחומי המחוזות הנזכרים כארץ-ישראל של ימינו ( שגם לגביהם אין הגדרה מוסכמת ) , ועל כן לא נעסוק באזורים על פי חלוקתם בעבר . מצאתי לנכון להגדיר את גבולותיה הגיאוגרפיים של ארץ-ישראל שבהם יעסוק ספרנו על פי ראייתי את תחומי התעניינותו של הקורא הפוטנציאלי, ועל כן ה...
To the book |
|
|