נספח ג 'המעטת הדמות' - לתפיסת האלוהים בעלילה זו

רימון כשר 194 היוצר . והוא יושב על שן סלע רחב ומקָרה עליותיו . והנה צלע אחת נעקרה ממנו . ויבן אותה ויקיפה בשר ; ועל הבשר שׂם עור ויאמר : אעשה בריה בעלת‑רוח כמוני ולא אלך ערירי . קישטה ככלה, כחלה, ויעדֶהָבהוד נורא ; וירד מעל האבנַים - והנה שגל ניצבת לימינו . יפיה מבהיק ומבהיל עליונים ותחתונים . מרוֹשם קרני‑הודה נפקחו חושי‑ראיה בכל בשר, ומנגינת היום נשמעה בכל אפסי תבל ומלואה . ויחמוד האמן את מעשה ידיו . הלך וישב לו עם יצירת‑כפיו תחת עץ עושה‑פרי וימינו תחבקנה . קול ה' בהדר ! קול ה' בגובה ! העלו התנינים ראשיהם ויתנגחו יחד מרוב תשוקה וחמדה . גם המאור הגדול והמאור הקטן סובבים והולכים . התגעש העולם . הומה כל יצור, שואג כל נמצא . ביקש אלהים לעקור עץ ולהכות בו כבשוט על פני המים הגאים, וכוחו אין אתו . אפסה ממשלת אין‑סוף ויהי לבן‑האדם . ‑ ‑ ‑ ( צפונות ואגדות , עמ' טו ) . מי הוא האלוהים המתואר בעלילה זו, מהם מעשיו ומה עלה בגורלו ? האלוהים הוא זה הגורם לגעש בתוהו ובוהו בנשיפת אוויר מנחיריו ; בידיו הוא הופך את העננים למרכבתו ; מונע מן המים להציף את היבשה . לאחר תקופה ארוכה ( ששת אלפים שנה, על פי תור...  To the book