|
|
פנתיאון עברי 115 ולי עבדך בן אמתך ישנו [ כך ! ] קֻשיות הרבה וחשבונות הרבה, ולא עוד כי הנני יודע כי גם אלהים לא עשה את האדם ישר, הוא רואה את כל אשר עשה והנה טוב מאד . ואני אומר לא מניה ולא מקצתיה, כי אין כאן טוב וכבר, אין כאן עולם כמנהגו . . . והכל כטעות אריכתא דמי, הוא טועה ואתה טועה, וכל כת דילך טועים רק אני איני טועה והנני רואה עד היכן הדברים מגיעים . . . הנני רואה כי הכל הבל רק אני איני הבל ; כי אם אין אני כאן מי כאן ? ( אלף מכתבים מס' ,96 אל מרדכי אהרנפרייז, משנת 1894 ) . בדרך שונה מוצגת קביעה זו ברומן מרים ( עמ' 162 ) : עיוורי‑הנפש, פיסחי‑הגוף, בעלי‑מומים הם אלה, אשר בְּרָאם אלוהים לרשת את הארץ [ . . . ] רק הכישלון מושל [ . . . ] בבגדי אלוהים היוצר עוֹד נדבקוּ חלקים חלקים מעפרות תוהו ובוהו, וממלא האבק הזה את כל אשר עשה . הוא ברא את האדם למָרֵק את ההוַיה מחֶלאתה, לטהרהּ ולהרימהּ, והוא אך יהַמֵם . אך בּעווֹן נעלה, בּשפלוּת נפוֹצץ את הגדר ; וכי נפלת נשׁק את האדמה שמתחתיך . בּן‑האדם לא נצלב רק פּעם אחת ; עוֹד מימי הבל נזרק הדם . כּל רחבי תבל הם רק קרנוֹת ממזבּח החטא . . . לפנינו קביעה...
To the book |
|
|