פדגוגיה של 'החיים עצמם'

פדגוגיה של 'החיים עצמם' 139 אלא שחירותו ומודעותו של האדם מגלות לו את זרותו ואת חולשותיו - את היותו בן תמותה, תלוי באחרים, חלש ובודד בעולם . לפיכך, מצבו הקיומי כרוך בחוויה חזקה של ארעיות, 3 נפרדותו של האדם חרדה, חוסר תכלית, הינטשות ונפרדות . פירושה ניתוק, חוסר ישע, קיום כאובייקט משולל יכולת לשנות את מצבו ומשולל ערך עצמי . כדי שיוכל לצאת ממצב זה, האדם חייב להתגבר על נפרדותו הקיומית ולכונן אחדות חדשה עם העולם ועם אנשים החיים בו . התפתחותו הבריאה, שפיותו והישרדותו של האדם תלויים ביכולתו לחרוג מקיומו העצמי ולתקשר עם העולם מבלי להיבלע בו, מבלי לבטל את מתח המרחק ממנו . התקשרות מהותית זו, שאריך פרום כינה "זיקת האהבה" ומרטין 4 מנטרלת את אופיו הבלתי אנושי, בובר כינה "יחסי הדיאלוג", האדיש והמכני של העולם, ויוצרת אפשרות לכינונה של מערכת אנושית ואתית המבוססת על דיאלוג, כבוד הדדי ועשייה משותפת . זיקה זו מתבררת לא רק כהתקשרות אל הזולת והעולם, אלא גם לליבת אנושיותו של האדם . באמצעות התקשרות זו פורץ האדם את גבולות בדידותו הקיומית וחורג אל קיום אנושי, דיאלוגי ואמפתי, שבו הוא חובר לאנשים אחרים במטרה לכונ...  To the book