החוש המוסרי והברירה הטבעית

פרמ 1 : חוש המוסר | 51 היכולים בקלות לגרום לאדם להפר את החוק — רצון להשיג אוכל, מין, עושר או ביטחון — נראים אינסטינקטיביים, לא נרכשים, ואילו הכוחות היכולים לרסן את התיאבון שלנו — שליטה עצמית, רגשי הזדהות, תחושה של הגינות — נראים נרכשים ולא אינסטינקטיביים . קל להניח שהדחף המולד ינצח את התכונות הנרכשות, וגם שאנשים רבים לא ירכשו אותן כלל . בהנחה הזו תומכת הראיה שלכל חברה יש חוקים וממשלה, בין שהם נקראים כך ובין שלא, שמטרתם לרסן את תשוקותינו היסודיות ורבות העוצמה . המשמעות הברורה היא שלמידה, תרבות ונורמות — כל רכיבי הקשר החברתי — נתונות בסכנה מתמדת, משום שהן המצאות, לא דחפים, שנוצרו למען הקבוצה ולא למען היחיד, והן נשמרות בזכות מוסדות חורקים ורעועים ולא בזכות רגשות חזקים ונוכחים תמיד . לדעתי, המגבלות שאנחנו משיתים על מימוש תאוותינו אכן נתונות בסכנה מתמדת, אבל לא משום שהן חוקים שאנחנו לומדים באופן פגום . כשילדים קטנים לומדים את המגבלות האלו הן לא חוקים, והן גם לא נלמדות בשלמותן . יותר מזה, הן לא רק תוצר של אזורים עילאיים יותר במוח ( הניאו-קורטקס ) ; סביר יותר שהן במידת מה תוצר של חלקים פרימיט...  To the book