|
|
"מיזר איך שההיסטיריה עיבדת" | 229 לי . "פשוט חשתי צורך להגיע הביתה ולא ידעתי מדוע . אז עזבתי, חזרתי הביתה ועליתי אל מרפסת השמש" . היא הייתה באמצע שיחה עם הסדרן הראשי של הבית הלבן, רקס סקאוטן, ועם המעצב טד גרבר כאשר ראש חוליית השירות החשאי שלה נכנס לחדר . "הוא עשה תנועה עם האצבע שלו כאילו כדי לומר 'בואי אליי' . הוא מעולם לא נהג עמי כך קודם לכן" . היא ניגשה אליו . הוא אמר שהיו יריות, אבל הנשיא לא נפגע . ועשרים שנה מאוחר יותר, בספרה על הרגע ההוא, פניה מתאבנות . "שמעתי את הדברים האלה ונכנסתי למעלית : אני נוסעת לבית החולים ! ראש החוליה אמר שוב, 'הוא לא נפגע' . ואני אמרתי, 'אני נוסעת לבית החולים . או שתביא את המכונית או שאני אלך ברגל'" . הם הביאו מכונית . הייתה בה תחושת דחיפות שהיא לא הבינה, אף על פי שהיא ידעה שמה שאמרו לה היה מבחינתם האמת : שהנשיא היה בטוח . כאשר היא הגיעה לבית החולים, האדם הראשון שראתה היה מייק דיוור . היא רצתה להיכנס כדי לראות את הנשיא והרופאים אמרו, "לא . הוא בסדר, אבל אנחנו עובדים עליו ואת לא יכולה לראות אותו כרגע" . היא אמרה, "אני חייבת לראות אותו . הוא צריך לדעת שאני ...
To the book |
|
|