אחרית דבר

במיוחד . מין חבר כזה שהוא גם פרופסור באוניברסיטה , וגם מגדל משפחה להתפאר , וגם נשוי לאישה עם קריירה ענפה וחשובה . — " אני קורא את המאמרים שלך ורואה מה אתה עושה ," אמרתי לו בקנאה , " ואני חושב לעצמי : כמה דברים הייתי יכול עוד לעשות בעולם אילולי הייתי משקיע כל כך בגידולו של אברומי . " — אתה לא מבין ," תקע בי החבר מבט תוהה , " הדברים שהצלחת הדרך שעברת עם אברומי . הדרך היא בגלל לעשות בעולם הם שנתנה לך כוח . * * * אני משקיף אל הדרך שלפנינו בדאגה ובתפילה . מי יודע מה ילד יום ? אין בפנינו דרך סלולה שאפשר לומר שבה נלך , כפי שעשו רבים וטובים לפנינו . דרכנו אינה סלולה . עתידנו אינו ידוע . שנת המכינה הנפלאה של אברומי כבר מתקרבת אל קיצה . כל כך הרבה דברים טובים חווה אברומי השנה . אבל בלב כבר מקננת הדאגה לשנה הבאה . אברומי עומד לקראת התנדבות לצבא ואחר כך ירצה לצאת לעבוד ומשם לחיים עצמם — המקום שבו מסתיימות מסגרות ההכשרה . מה ילד יום ? איננו יודעים . יש לנו תקווה חזקה ואמונה גדולה . אנחנו מאמינים שכפי שההווה טוב בהרבה מכל מה שהעזנו לחלום עליו , גם העתיד לא יהיה רע כל כך . אנחנו יודעים כמה ארוכה הדרך...  To the book