|
|
ואולי דלקת בשיניים . במהלך המנה הראשונה עוד ניסינו לנהל שיחה . לדבר על המשפחות החדשות בישוב , לשמוע קצת מידע פנים משמואליק על המצב הפוליטי . מבכי אל בכי ניסינו לענות , להחזיק בכל הכוח במעטה כלשהו של נורמליות . אני אקח אותו לחדר לשחק , אצלי הוא לא יבכה , אמר אביעד , הבן הגדול למשפחת קליין , בניסיון הרואי להפגין נחמדות . כעבור שתי דקות הוא נואש : אבא , קח אותו ממני , הוא נושך ולא מדבר . איזה מן ילד זה ? את הארוחה היינו צריכים לנהל בשיטת המשמרות המוכרת : תחילה חנה בחדר הילדים , משחקת עם אברומי , כשאני ליד השולחן , מנסה לנהל שיחה . במנה העיקרית , התחלפנו : חנה התיישבה אל השולחן ואני יצאתי לטייל עם אברומי בחוצות היישוב . ואין איש ברחובות נווה דניאל . כולם 30 : 11 שבת בבוקר . השעה ספונים איש - איש בביתו . מהבתים נשמעים קול זמירות שבת ושיחה . אני עם אברומי . אט - אט הוא נרגע מהארוחה ומהצורך לשבת ליד שולחן בחדר סגור , עם אנשים שאינו מכיר . שבתי לבית משפחת קליין כשכולם כבר היו בעיצומה של המנה האחרונה . שבת נוספת עברה בתורנות . אולי כדאי לוותר מראש , אמרה חנה ברכות כששבנו לביתנו מאוכזבים ועצובים...
To the book |
|
|