|
|
90 נעמה כרמי לכנותה "אמפירית" או "הסכמית", מתבססת על כך שכל המדינות לפחות מצהירות על קבלת הנורמות הבין – לאומיות של זכויות האדם, ( גם אם בפועל הן אינן מצייתות להן ) . אוניברסליות נורמטיבית או מוסרית מניחה, בהקשר שלנו, כי ניתן לבצע שיפוטים מוסריים אודות פרקטיקות מסוימות ולקבוע שאינן מתיישבות עם זכויות אדם . תפיסת היחסיות התרבותית קוראת על כך תיגר . במובן העמוק היא חולקת על הלגיטימיות של שיפוט מוסרי הנעשה מנקודת מבט חיצונית לפרקטיקות . על פי תפיסה זו, בעוד שהתאוריה של זכויות האדם תובעת לעצמה תקפות אוניברסלית, הרי היא עצמה פרי של תרבות מסוימת ומבטאת את ערכיה : היא צמחה במערב כתוצר הנאורות, והיא מבטאת את התרבות המערבית בהדגישה חילוניות ואינדיווידואליזם . לפיכך, התביעה להחיל זכויות אדם כאילו היו אוניברסליות אינה אלא כפייה של ערכים מסוימים על תרבויות שאינן חולקות ערכים אלו . כל שיפוט מוסרי הוא שיפוט תלוי תרבות וערכיה . זכויות יש לעגן בחברה שבה הן אמורות לפעול . כאן אדון רק באתגר שמציבה היחסיות התרבותית לאוניברסליזם בהקשר של זכויות אדם, ולא ביחסיות מוסרית בכלל, אף שישנם ללא ספק תחומי חפיפה בי...
To the book |
|
|