נספח א - הוויכוח על אודות הכפירה באי־גשמיות האל

54 דרור ארליך מעים, כמו שבא בפסוקים או אינו גוף . אמנם אחרים שפגשתי, מאנשי קצת ארצות, פסקו לגמרי שהוא גוף, והחזיקו לכופר מי שיאמר חלופו, וקראוהו מין ואפיקורוס, והבינו דרשות מסכת ברכות על פשוטיהן . וכיוצא בזה שמעתי על קצת אנשים שלא ראיתי ( איגרות , עמ' שמא ) . בכינוי המופיע בראש המובאה, "נחשב מחכמי ישראל", מובלעת ביקורת חריפה ביותר, וראוי לשים לב אליה : המאמין בהגשמה רק "נחשב" לאחד מחכמי ישראל בשל בקיאותו ההלכתית, אך בעיני הרמב"ם הוא איננו כזה באמת . אדרבה, בהמשך דבריו באיגרת הוא מציין שכל המאמינים בהגשמה "אובדים לגמרי", "הסכלים שבבני אדם", "יותר תועי דרך מן הבהמות", וזאת אף על פי שבזקנתם עלולים לחשוב עליהם בטעות "שהם מחכמי ישראל" ( שם ) . הרמב"ם אינו מתרשם ממה שחושבים המוני בני האדם, כל שכן מתדמיות שגויות ומהנחות מוטעות, כמו למשל שבקיאות הלכתית היא קנה מידה לחוכמה . בלשון המעטה אפשר לומר שהוא אינו חסיד גדול של "חוכמת ההמונים" . את הוויכוח המפורסם ביותר בסוגיה הזאת מנהל הראב"ד, רבי אברהם בן דוד מפוסקיירא ( פרובנס, 1120 - 1198 ) . בהלכות תשובה, פרק ג, הלכה ז מגיב הראב"ד על דברי הרמב"ם שה...  To the book