ג. שיח, אינטריגה ו'רומן אמיתי'

224 שלמה זנד הומניסטי זה גם אצל פול ריקר ומישל דה סרטו ) . פול ון, לעומת זאת, כבר לא נזקק בתחילת שנות ה – 70 לאמונת – אל עזה כדי להתנתק מהמורשת הלאומית – פוזיטיביסטית . כפי שריימון ארון כתב עליו ב – 1971 הוא בא מבחוץ . כלומר, רחוק מחוגי ה אנאל והסורבון הפריזאיים, ועוד יותר רחוק מה"מדעיות" והביטחון העצמי שלהם - ון היה מרצה שולי מאקס און פרובנס שנראה כלא מודע כלל לרזי הייצור האקטואליים והפולמוסים האופנתיים 278 עם זאת, הוא גילה בקיאות מדהימה בכל הכתבים בעיר הבירה . הקלאסיים או בחיבורים הפילוסופיים ה"ישנים" שנגעו מקרוב ומרחוק לכתיבת היסטוריה . אף שוון המאוחר יותר ייעשה למעריץ בלתי מסויג של מישל פוקו, ב איך כותבים היסטוריה , מלבד אזכור חולף אין כל הד לכתביו של הלה, בדיוק כמו שלא נמצא כל התייחסות לרולאן בארת או לסמיוטיקאים ולפילוסופים אחרים בני הזמן . שלוש דמויות משמשות לוון כנקודות מוצא למהלכו האפיסטמולוגי : מקס ובר, ריימון ארון והנרי – אירנה מארו . אך ההיסטוריון מהפרובינציה כותב בעיקר נגד ולא בעד . מאה וחמישים שנה של יומרנות מדעית בדיסציפלינה עוררו אותו לחשוף את סתירותיה המתודולוגיות והתאו...  To the book