ה. הרומן האירו־מערבי

63 היסטוריה בדמדומים שלא כמו טיפוסי תרבות אחרים, היו לה [ לציביליזציה המערבית ] תמיד ציפיות גדולות מן הזיכרון שלה . הכול דחף אותה לכך : הן המורשת הנוצרית והן המורשת העתיקה . היוונים והלטינים, רבותינו ( Maîtres ) הראשונים, היו עמים כותבי היסטוריה, הנצרות היא דת של היסטוריונים . מערכות דתיות אחרות יכלו לבסס את אמונותיהן ופולחנן על מיתולוגיה כמעט חיצונית לזמן האנושי . ספרי הקודש של הנוצרים הם ספרי היסטוריה . 64 לחשוב ש הברית החדשה היא יותר ספר היסטוריה מן הברית הישנה היא טענה מוזרה למדי . כמו כן, הרטוריקה הגורפת והמכלילה בקטע זה עלולה להכשיל . מלבד העובדה שהיוונים והלטינים לא היו "מורינו הראשונים", הם גם לא היו עמים כותבי היסטוריה . די להיזכר במספר המצומצם מאוד של יודעי הקרוא וכתוב בקרב החברות האגרריות הקדומות . הן לאיכרים העצמאיים והן לעבדים ולשפחות לא הייתה אף פעם היסטוריה אלא בעיקר מסורות אורליות וזמן חקלאי מחזורי . מדויק יותר לומר שהיו בעולם היווני והרומי משכילים, אדוני מיתוס וזיכרון, שהותירו אחריהם נרטיבים היסטוריים, שנועדו לאליטות אריסטוקרטיות צרות למדי, ושמאות שנים מאוחר יותר לא חו...  To the book