ד. לידת 'העת העתיקה'

55 היסטוריה בדמדומים עצמם כסנטורים רומים, וכמו שהלאומיות במאה ה – 19 ובמאה ה – 20 תמציא תמיד אחורה שורשים גזעיים מדומיינים, עמים ארוכי טווח ואפילו לאומים נצחיים, כך כבר המשכילים מהרנסנס ועד לנאורות במאה ה – ,18 נזקקו לשם גיבוש זהותם המודרנית ולחיזוק מודעותם העצמית לאבות רוחניים בעלי יוקרה שחיו ופעלו בתרבות הגבוהה של חופי הים התיכון . העובדה שההומניסטים של המאה ה – 16 היו עדיין כולם נוצרים נאמנים לא מנעה מבעדם להתחיל להזדהות עם עובדי האלילים של "העת העתיקה", שידעו לדעתם לחשוב, ובעיקר לכתוב, טוב יותר מהתאולוגים של הכנסייה . הפילוסופים החילונים יותר של המאה ה – 18 יהיו כבר מהוססים פחות בלעלות על נס את "אבותיהם" הקדומים שלפני ניצחון הנצרות . תנועת "הלידה מחדש" התחילה כידוע את צעדיה הראשונים בצפון איטליה בקרב "צאצאיהם" הרחוקים של האוסטרוגותים והלומברדים . בערי המסחר הפורחות, כמו ונציה, פירנצה וגנואה ( ולא באתונה, רומא או קונסטנטינופול ) בצבצה ועלתה בקרב האליטות החדשות הוויה עירונית תוססת ששימשה רקע להתפתחותה של אמנות פלסטית מעודנת וספרות הומניסטית מתוחכמת . רגישות יצירתית זו התפשטה במהרה צפ...  To the book