סוף דבר

192 עינב רוזנבליט גם בכתיבת ספר זה ההגשמה שבסוף הדרך אינה ניתנת לצבירה, וגם אינה נשארת . מסע ההתבוננות שנחשף כאן לא תם, והתובנות שנרכשו אינן נותרות כאמיתות ודאיות אלא ראויות לבחינה מחודשת, בעיון או באימון . לפי דוגן, במקום הניסיון האינסופי להימלט מחיינו כפי שהם נחווים עתה, חופש אמיתי יושג רק על ידי אישור של מצבנו כפי שהוא מתהווה ממש ברגע זה . זיכרון ופנטזיה כשלעצמם אינם מזיקים, אך נזק נגרם כשאיננו מצליחים לחיות את המציאות של חיינו כפי שהם הווים עכשיו . העכשיו הזה אינו בדיוק העכשיו של הזמן, שהוא הצומת בין העבר לעתיד, אלא הוא מיידיות טהורה של החוויה הנחווית בכל רגע, ואחרי כל עכשיו עוקב עכשיו אחר . הספר הציג כמה היבטים במושג העכשוויות של דוגן ושל ממשיכיו, והדרך לבדיקתם הייתה באמצעות מחול עכשווי . עבורי המושג "עכשווי" בסוגה זו במחול אינו מתאר רק מהלך היסטורי של סוג המחול שנולד אחרי המחול הפוסט – מודרני ועל כן מכונה עכשווי ( contemporary ) . המחול העכשווי הוא עכשווי במהותו, כלומר מבטא את הרגע, ובכל פעם רגע אחר ; ביקשתי להראות שסוג מחול זה נאמן לנוכחות בעכשיו ולהשתנות המתרחשת בגוף – רוח מדי ...  To the book