מבט על חיי

מבט על חיי | 107 היא עטויה בלבן . הוטל על שתינו להחזיק בשולי השמלה הארוכה של הכלה . היא נראית בעיניי יפה כפֵיה . לידה עומד החתן המיועד . מולם כומר שמתחיל לברך את הזוג הצעיר . כל הקהל הגדול קם על רגליו . החתן והכלה נופלים על ברכיהם בקבלם את ברכת הכומר . נגינת עוגב נשמעת בצלילים רועמים . כל הקהל כורע ברך . אני נתקפת בהלה . עומדת זקופה, אך אחוזת חיל ורעדה . עוד מעט יקומו עליי להרגני . אני עומדת למות על קידוש השם . זאת הייתה הרגשתי . זכרתי את הסיפור המזעזע שאימי סיפרה זה לא כבר, על חנה ושבעת בניה שהיו מוכנים למות על קידוש השם ובלבד שלא יכרעו ברך לפני הקיסר - האל היווני . הייתי חלק ממיעוט נרדף, שצעדיו הוצרו יותר ויותר . בשידורי הרדיו השמיצו והשניאו אותנו בדברי שקר וכזב . אך אנו היינו חדורי אמונה בצדקתנו ומלאי תקווה לעתיד טוב יותר . לא ייפלא אפוא, שספגתי כבר בילדותי המוקדמת רגישות למצוקה ולסבל יחד עם אמונה ותקווה לעתיד . אלה צבעו את המשך דרכי . באותם ימים לא היה מקובל עדיין ללכת לגן ילדים, כך שהחינוך הפורמלי שלי התחיל רק בבית הספר היסודי הציוני, שהיה פרוגרסיבי מאוד . בגלל צוק העיתים, בית הספ...  To the book