סיכום

196 עבדאללה טרביה חיי התענוגות בגלוי וללא הסתייגות . הם אימצו מהשירה הערבית את תפיסת החיים ההדוניסטית הקוראת למיצוי הנאות העולם הזה . בתקופת ספרד הגיעה שירת החול העברית לשיא התפתחותה . משוררי ישראל שרו על כל מנעמי החיים : טבע ואהבה, ידידות ויין . יחד עם זאת הם לא הדירו את עצמם משירת הקודש : דת ואלוהים עמדו במרכז שירתם, ויחד עם זאת הם הרבו, בעיקר בצעירותם, בזמירות יין ובפזמוני אהבה, ולא ראו בכך סתירה . כאמור, דונש בן לברטכתב שירי שבח לחסדאי אבן שפרוט על פי המבנה של הקצידה והסגנון הערבי, בהם השתמש בהקדמות שירי האהבה ונתן ביטוי מפורט לחיי הנהנתנות שאפיינו את העילית היהודית בקורדובה . גם יצחק אבן מר שאול כתב שירי חשק שכללו רעיונות ודימויים מוכרים מהשירה הערבית ; הוא היה המשורר העברי הראשון ששורר גם על אהבת נערים ותיאר את יופיים . בשירתם של ראשוני משוררי החשק היהודים קיימת נימה אישית המציגה את החושק והחשוקה בנוסח הקרוב לשירה הג'אהלית . רגש האהבה מתואר אצלם בצורתו הטבעית כשהוא פועם בלִבות החושקים . רצהבי תיאר שירה זו כשירה מסויגת ומאופקת, כיאה לשירה חילונית בראשית צעדיה בקרב יהודים מאמינים ה...  To the book