מי מסתתר מאחורי המסכה? על פוסטמודרניזם, אירוניה ואוטופיה ב'פלונטר' ו'סיפורים מהקופסא'

194 אדם יודפת ועגול יותר ( בהחלט ייתכן שבהשפעת להקות הגל החדש הבריטיות ) , וגם קולו השר של פורטיס רגוע ומאופק יותר . אם פלונטר הוא התמצית המזוקקת של המהות הפורטיסית - משתוללת, בועטת ומתריסה - הרי שב סיפורים מהקופסא מצליח פורטיס לממש את הפוטנציאל שהיה סגור באינקובטור, לצאת ולהתרחב אל מעבר לגבולות של עצמו . ובאשר למסע שאליו לוקח האלבום כולו את המאזין : ב פלונטר התנועה היא מבחוץ פנימה, מהאופן שבו האינדיווידואל מוצג ביחס לחברה ( "דבש" ) אל תוך היותו עם עצמו ( סגור ומסוגר ב"אינקובטור" ) ; ב סיפורים מהקופסא , לעומת זאת, התנועה היא מהאוניברסלי ( "תחנה סופית" ) אל האישי ( "לייפציג, ברצלונה" ) , מהאוטופי ( "סיפורים מהקופסא" ) , האפוקליפטי ( "שקיעתה של הזריחה" ) והפנטסטי ( "בבוקר של קטיפה" ) אל הממשי, ומהעצב ( "תחנה סופית" ) אל התקווה ( "בין החדרים" ) . קצרה היריעה מלהכיל ניתוח עומק של כל אחד ואחד משירי האלבומים . במקום זאת, ניתן לבחון כמה מופעים שונים של אירוניה והיבטים פוסטמודרניים נוספים ולעמוד על האופנים שבהם אלה מתהווים מתוך השילוב של המילים והמוזיקה . אחת הדוגמאות הבולטות לאירוניה אופיינית...  To the book