רועד כמו חלב על הצד החבוי של הבלוז בפוסט־פאנק וניו־וייב

136 ארנון פלטי וארי קטורזה בנגס לא הסכים עימו לחלוטין, בציינו את חשיבות הרגאיי במוזיקת הפוסט-פאנק וכמו כן את ההשפעות של צ'ק ברי על גיטריסטים של הפאנק . אולם בסופו של דבר גם הוא האמין שלהקות הפאנק והניו-וייב נשענו באופן בולט יותר מהלהקות שקדמו להן במהלך המאה ה- 20 על מסורות לבנות ועל גיבורים לבנים . לדבריו, אותם מוזיקאים דמו יותר לג'ון קייל מהוולווט אנדרגראונד מאשר לצ'ק ברי או למיק ג'אגר . בנגס הציג את ג'ואי רמון מהרמונס כ"גיבור הלבן החדש" . מגמה זו לא הייתה חדשה לחלוטין : ז'אנרים כגלאם רוק ובעיקר פרוג רוק ( רוק מתקדם ) , שהיו פופולריים במהלך שנות ה- ,70 כבר הציגו גרסה "לבנה" יותר של המוזיקה הפופולרית . בתחומי הפרוג, המגמה הייתה מובהקת יותר בשל שאיפתם של האמנים לחזור למסורות הלחנה אירופאיות ולברוח מ"קלישאות" הבלוז . כך שכאשר הגיע הפאנק לעולם באמצע שנות ה- ,70 דומה היה שעולם המוזיקה הלבן והשחור היו נפרדים מתמיד . סקר טעמים של סוציולוג המוזיקה סיימון פרית ( Frith ) בתחילת שנות ה- 70 גילה שנערים לבנים ממעמד בינוני סלדו ממוזיקת פופ קצבית 2 הייתה זו טענה מעוררת נוסח מוטאון, שאותה הכתירו כ"זב...  To the book