|
|
104 בתיה טמיר אינם נחשבים עובדים קבועים ובתום ההתמחות, בגיל מבוגר יחסית, עליהם לחפש מקום עבודה חדש ; ( 3 ) דרגתם בסיום ההתמחות נמוכה אך במעט מדרגת השיא שאליה יוכלו לשאוף בשנות העבודה שנותרו להם . לכן יש לפצות את הרופאים בשכר בשני אופנים - האחד לאפשר להם לצבור הטבות סוציאליות ופיצויי פרישה למתמחים, והאחר לבנות סולם קידום שיתגמל את הרופאים הקבועים גם לאחר שהגיעו לשיא דרגתם בארגון . הסולם הממשלתי המוצע לרופאים, הוא גרס, אינו גמיש דיו, שכן הוא אינו נותן מענה לסוגים השונים של הרופאים ואינו מאפשר לרופאים הבכירים מסלול התקדמות לשאוף אליו . התזכיר הוא ביטוי להשקפה שהרופאים המומחים ראויים למעמד מיוחד בקרב עובדי המדינה . אך לתודעה זו תרם גם המחסור ברופאים מומחים . בשנים 1948 - 1952 הגדיל משרד הבריאות את תקניו מ- 500 ל- ,3500 ועיקר הגידול היה בבתי החולים . ב- 1949 היו במדינה "קרוב לחמש מאות מיטות בבתי החולים שבבעלות הממשלה 271 במכתבוומספרן גדל עד כדי 2300 בקירוב בראשית 2591" . להנהלת בית הספר לרפואה בירושלים מתאריך 11 באפריל 1950 קבל המנהל הכללי של משרד הבריאות דוקטור מאיר על "מחסור 272 את מסקנתו...
To the book |
|
|