פרק ראשון

36 יוהאן גוטפריד הרדר בני האדם לחיות . עליי אם כך לחזור אחורה ולהתחיל את ההסבר שלי בשלב מוקדם יותר . אין ספק שהאדם נחות מהחיות בכוחו ובוודאות האינסטינקט שלו, ושחסרות לו מה שאנחנו מכנים יכולות עשייה מולדות ודחפי עשייה שאנו מוצאים אצל כל כך הרבה מיני חיות . אלא שממש כפי 16 מגרמניה,שרוב הפילוסופים, ולאחרונה גם אפילו פילוסוף מעמיק העלו חרס בידם כשניסו להסביר את דחפי העשייה הללו, באופן דומה לא היה ניתן עד כה לשפוך אור על הסיבה האמיתית להיעדר דחפי העשייה הללו בטבע האנושי . נדמה לי שכולם החמיצו נקודת מבט מרכזית, אשר ממנה ניתן יהיה, אם לא לנסח הסברים מלאים, אזי לפחות להעיר אי אלו הערות בעניין טבע החיות - שיוכלו בהחלט ( ואת זאת אני מקווה להראות במקום אחר ) לזרות אור על תורת הנפש האנושית . נקודת המבט הזאת היא "הסְפֶרָה של החיות" . לכל חיה יש את הספרה שלה שאליה היא שייכת מלידה, שלתוכה היא נכנסת באופן מיידי, בתוכה היא נשארת במשך כל חייה, ובתוכה היא מתה . אבל הרי זה מוזר "שככל שהחושים של החיות חדים יותר, ככל שדחפיהן חזקים ומהוססים פחות, וככל שהתוצרים של עשייתן מרהיבים, כך קטנה יותר הספרה שלהן, וכך ...  To the book