|
|
206 יפתח בן אהרון הסימן שלו כמו עיניים המביטות בך" ( שם, 144 ) . אפשר לראות כאן נקודת השקה מרכזית של שירת צלאן לחשיבתו של לוינס : מה שאצל לוינס מנוסח במושג ה'פנים', שהעיניים מהוות להן מעין מרכז דרכו הזולת מתבונן ומגלה את עצמו כ'אחר', מופיע אצל צלאן בשירים רבים בתמונת ה'עיניים' . בשיר "שבחי המרחקים", הוא כותב : בְּמַעְיָן עֵינַיִךְ חַיּוֹת רִשְׁתוֹת דַּיָּגֵי יָם-הַשִּׁגָּעוֹן . בְּמַעְיָן עֵינַיִךְ מְקַיֵּם הַיָּם מָה שֶׁהִבְטִיחַ . כָּאן אֲנִי מֵסִיר - לֵב שֶׁשָּׁהָה בֵּין הַבְּרִיּוֹת - אֶת בְּגָדַי מֵעָלַי וְאֶת זֹהַר הַשְּׁבוּעָה ; שָׁחֹר יוֹתֵר בַּשְּׁחוֹר, אֲנִי עֵירֹם יוֹתֵר . רַק בְּהִתְפַּקְּרִי אֲנִי שׁוֹמֵר אֱמוּנִים . אֲנִי אַתְּ בֶּהֱיוֹתִי אֲנִי ( צלאן, 2013 : 16 ) . הפנייה בגוף שני, "עינייך", היא פנייה יוצרת ייחוד, מייחדת . אפשר לומר אותה רק בתוך הקשר של מפגש ספציפי . הייחוד נוצר כאן גם ללא אזכור של מאפיינים וסממנים מובהקים של ה'אחרת' . העיניים, כמו הפנים אצל לוינס, הן התגלותו של ה'אחר' המוחלט . בשיר זה, שהתבוננו בו כבר קודם לכן, מתאר צלאן את העיניים של האהובה, ה'אחרת', ...
To the book |
|
|