|
|
128 יפתח בן אהרון התפרצות מחלת הנפש שלו . הבית הראשון של השיר מתאר צלילה פנימה, על ידי איבוד ראייה מרצון, כמו אדיפוס, כדי לזכות בראייה גבוהה יותר : עֵינַיִם שֶׁהִשְׁתַּכְנְעוּ לְהִתְעַוֵּר . "חִידָה הוּא מָה שֶׁמּוֹצָאוֹ טָהוֹר" שֶׁלָּהֶן, זִכְרוֹן צְרִיחָיו שֶׁל הֶלְדֶרְלִין הַצָּפִים שֶׁלָּהֶן, הַמֻּקָּפִים מַשַּׁק כַּנְפֵי שְׁחָפִים ( צלאן, 1994 : 52 ) . העיוורון החיצוני, הוויתור על הראייה האשלייתית, החושית, הופך לתנאי לראייה הפנימית, ומאפשר מבט אל "מה שמוצאו טהור" . כך מתחבר צלאן, דרך ציטוט הלקוח משירו של הלדרלין, "הריין", למוטיב מרכזי בשירת הלדרלין : הלא-נראה כמקור של טוהר . "עיני הבשר שלו 'משתכנעות' להתעוור כדי לזכות בעיני הרוח, בהצצה אל חידת הדברים 'שמוצאם טהור'" ( שם, 156 ) , כפי שכותב זנדבנק בהערות לתרגומו לשיר זה . בהמשך השיר כותב צלאן : אִלּוּ בָּא, אִלּוּ בָּא אָדָם, אִלּוּ בָּא אָדָם לָעוֹלָם, הַיּוֹם, וְלוֹ זְקַן-אוֹר שֶׁל פַּטְרִיאַרְכִים ; לֹא הָיָה רַשַּׁאי, אִלּוּ דִּבֵּר עַל הַתְּקוּפָה הַזֹּאת, לֹא הָיָה רַשַּׁאי אֶלָּא לְמַלְמֵל וּלְמַלְמֵל, 129 דיאלוג דרך האין הָל...
To the book |
|
|