אנטי־ציונות: 'אנטישמיות' חדשה?

122 שלמה זנד אולם כאמור, מאז 1967 שולטת ישראל באזורים מאוכלסים בפלסטינים נוספים ומקימה בהם יישובים על טהרת היהודים ( עשרה אחוזים מאזרחי ישראל מתגוררים בהם ) בלא שתעניק לילידי המקום זכויות אזרח או זכות הגדרה עצמית לאומית . המצב ה"זמני" הזה הפך את ישראל למדינה שלפחות בחלק ממנה מתקיים משטר דמוי אפרטהייד כבר מעל לחמישים שנים . מצב המתמשך על פני חצי מאה איננו ארעי אלא מציאות שנעשתה לקבועה ושרוב האוכלוסייה היהודו-ישראלית חי עמה בנוחיות יחסית ( אם הטרור אינו מתעצם ) . צאצאי המדוכאים והנרדפים של אתמול התרגלו די מהר להיות בצד המדכא והרודף של ההיסטוריה . התנהגותן של מדינות ערב לנוכח מצב זה הייתה בדרך כלל צינית וצבועה . זעקות השבר מול הטרגדיה הפלסטינית לא לוו כמעט אף פעם בסולידריות רצינית, ממשית ומתמשכת . גם האיסלמיזם הרדיקלי הרצחני של עשרות השנים האחרונות, שאימץ תובנות אנטי-יהודיות צעקניות, גילה בפועל מעט מאוד רגשות אחווה ממשיים כלפי הפלסטינים . לעומת כל זאת, השמאל המתון או הרדיקלי בעולם המערבי, יחד עם תנועות למען זכויות אדם, פיתחו בשנים האחרונות שיח ביקורתי שיטתי שנעשה לחריף יותר ויותר ככל שהמצ...  To the book