|
|
021׀ על הסכ י ן השנים פתרונות רפואיים הולמים, והטיפול במחלות נעשה באמצעות תרופות, לפי הנחיות ונהלים קבועים . לא נותר לרופא אלא להמתין עד שכוחות הריפוי הטבעיים של המטופל יעשו את מלאכתם . אם האבחנה נכונה והחולה אינו מבריא אין לרופא מה לעשות . אצל המנתחים המצב שונה . הצלחתו של הניתוח תלויה לא רק באבחנה הנכונה, בנוהל ובכוחות הריפוי של המטופל עצמו, אלא גם במעורבותו האישית של המנתח בטיפול . אם האבחנה היתה נכונה והמטופל לא שרד אחרי הניתוח עדיין ייתכן שהמנתח טעה במהלך הניתוח . מכאן שהמנתח, הרבה יותר מן הרופא שאינו מנתח, נעשה מעורב אישית במחלתו של המטופל . בסופו של דבר המנתח הוא חלק לא נפרד ממהלך המחלה, בין שהיא מסתיימת בטוב ובין שלא . לכן המנתחים משתדלים למצוא מה השתבש בגופו של החולה בדרכים שונות מאלה של רופאים רגילים . מאחר שהמנתח חייב להביא בחשבון את העובדה שהחלמתו של המטופל תלויה בכישוריו הוא שואף להיות בטוח לחלוטין באבחנתו לפני תחילת הטיפול . הצורך הזה בוודאות דוחק פחות אצל רופאים שאינם מנתחים, והם יכולים להרשות לעצמם להיות מרוחקים יותר מלכתחילה . מהן הדרכים לקבוע ממה סובל החולה ? במילים א...
To the book |
|
|