העיקרון האחד־עשר: המרווח העל־ביולוגי שבו אנו חופשיים לבצע בחירות רציונליות

העיקרון האחד-עשר׀ 61 1 מרוכזות הפעילויות הקוגניטיביות הגבוהות ובכללן תפקידי ניהול ובקרה הכוללים יכולת לעכב את הפעילויות האוטומטיות . האם היא יכולה להוות משקל שכנגד לצווים הגנטיים למיניהם ? להתגבר על ההכתבות ( היצריות והרגשיות בעיקרן ) של חלקי המוח הקדומים יותר, דבר שמהווה שחרור חלקי מהמהות הביולוגית שלנו ? אל לנו לשכוח שהמוח — על כל חלקיו — הוא יציר הביולוגיה . גם הוא התפתח בכוח חוקי האבולוציה, ומה שהתפתח בו הוא תפיסות ויכולות המשרתות את הצורך להתקיים ולהעמיד צאצאים . המוח בדרך כלל אינו יכול לפעול בניגוד לצרכים הביולוגיים ובניגוד לצווים הגנטיים, שבעיקרם מגולמים בו-עצמו . הוא עוצב לאורך עידנים באופן שישרת את הצרכים והצווים הללו . הוא מזהה כטוב וכרצוי את מה שמשרת את הקיום ואת ההתרבות, ומזהה כרע וכמסוכן את מה שמסכן אותם . הוא רואה את העולם ומבין אותו בקטגוריות שעוצבו במשך מיליוני שנות הישרדות — לטובת מה שמועיל להישרדות . המוח הוא מרכז העצבים הביולוגי של מערכת ביולוגית . יש לנו מוח ביולוגי שאיננו — למרות הכול — "המילה האחרונה", ואין בו שום מרכיב שאינו קיים גם אצל יונקים מפותחים אחרים . הני...  To the book