|
|
תותוב רו סיוב׀ 95 2 צער הפרידה היה פצע שלא הגליד לעולם, אך קלינגברג כיסה על הכאב ועל ייסורי הנפש במסכה, אחת מני רבות שעטה על עצמו . אובדן הוריו בשואה רדף אותו כצל כל חייו, ועל תחושת האשמה שאין לה כפרה פרטו גם חוקריו מהשב"כ . בברית המועצות המשיך קלינגברג בלימודי הרפואה באוניברסיטת מינסק, עד לפלישת הנאצים ב- 22 ביוני 1941 . "בשעה עשר בבוקר למחרת הפלישה התנדבתי לצבא האדום ותמיד התגאיתי בכך," הוא סיפר . "שירתי בחזית ואז נפצעתי מרסיס שפגע ברגל . זו היתה פציעה קלה שממנה החלמתי . " באוקטובר 1941 הוא הועבר ליחידה אחרת . "החליטו שאני נחוץ יותר במקצוע שלי כרופא אפידמיולוג . " ב- 1943 הוא עבר השתלמות במוסקבה, ובין השאר היה חלק מהצוות שהתמודד עם מגפה שגבתה אלפי קורבנות באזור אורל . בתום המלחמה השתחרר קלינגברג בדרגת קפיטן ( סרן ) , שב לפולין והתחתן עם ונדה ישינסקיה, שהיתה מיקרוביולוגית, וב- 1946 החליטו בני הזוג להגר למערב . הם נסעו לשוודיה, בתקווה שמשם ימשיכו לארצות הברית, אך בעיות כספיות והיעדר מסמכים הותירו אותם בשוודיה, שם נולדה ב- 1948 בתם סילביה . רעייתו אמנם העדיפה שיישארו בשוודיה, אך בנובמבר...
To the book |
|
|