שני סיפורים

14 | סימני דרך לשילוב בריא של הילד החולה | יוספה איזנברג הגיעה תחילת השנה { . . . } יש כמה דקות מפגש אישי אתי, אז לו היה מאוד חשוב במפגש להראות את הצינור שיש לו ולספר . . . שאני אשאל אולי . לי זה היה מאוד קשה כי לא ידעתי איך להגיב . לדבר על זה, לא לדבר, מה לשאול, מה הילד יודע ? את עובדת עם ילדים בכיתה א, מה להגיד להם ? האימא לא אמרה כלום . היא כמובן ידעה שאני יודעת . היא כל כך התרגשה מהמעמד . בזמנו אמרו להם שסביר להניח שהילד לא יגיע לכיתה א, אז הייתה כל כך התרגשות במשפחה שהילד עולה לכיתה א, שאני חושבת שהם רצו ליהנות מזה . אולי באיזה שהוא מקום לא לדבר רגע על המחלה, רגיל . ועוד הרבה זמן עד אספת הורים היא לא ניגשה אליי . אני אחזור לתיאור שלו . הוא רגיל שהוא מאוד מיוחד ושבכל מקום שהוא נמצא אז הוא הכוכב, הוא המרכז, מדברים אליו אחרת ומתייחסים אליו אחרת . עכשיו, קבלת כיתה א זה 38 ילדים חדשים, נרגשים ( . . . ) ולא יכולתי לתת לו את כל תשומת הלב { . . . } והוא לא אהב את זה . הוא רצה להיות הכול ( . . . ) למשל אם הוא היה מצביע ולא הייתי נותנת לו הראשון לדבר, אז הוא היה נורא נעלב, אלה היו היחסים בי...  To the book