|
|
חז"ל בראי אחר | ירון ידען - 238 - וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ : וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ" ( שמות כא, 26 - 27 ) . חכמים קדמונים קבעו שלאו דווקא אם השחית את עינו ושנו, אלא כל האיברים הגלויים, בדומה לשן ועין . אך איברים טמונים בגוף, אם האדון השחיתם, אין העבד יוצא בהם לחירות . מעשה היה וזקני העיירה לא באו לשמוע את דרשתו של החכם רב חסדא . רב חסדא, ששמר על כבודה של תורה, ביקש מהתלמיד, המנונא שמו, שייגש לזקנים שנעדרו מהדרשה וינדה אותם . הלך רב המנונא לזקני העיירה ושאלם : מדוע לא הגעתם לדרשתו של רב חסדא ? השיבוהו : לשם מה נבוא אם כשאנו שואלים אותו שאלה והוא אינו יודע להשיב . אמר להם רב המנונא : וכי שאלתם אותי שאלה שלא השבתי לכם עליה ? זקני העיירה שאלו אותו שאלה זו : אדון שסירס את עבדו בביציו, האם העבד יוצא לחירות ? ומהם צדדי הספק ? האם הביצים נחשבים לאיבר גלוי כשן ועין, והעבד יוצא לחירות, או כאיבר מוסתר, שאין העבד יוצא בו לחירות ? מצד אחד הביצים גלויות, מצד אחר הן טמונות בכיס הביצים . רב המנונא לא ידע להשיבם ....
To the book |
|
|