מניין ששחיטה בגרון?

ענייני כשרות - 151 - אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר" ( ויקרא יז, 13 ) . משמע, הצד חיה אף באופן שירה חץ לגופה והרגהּ, מותרת באכילה ובלבד שיכסה את דמה בעפר . לכן שאל אחד התלמידים, רב כהנא שמו, מניין לנו שהכוונה אֶת בֶּן לשחיטה בגרון ? תשובה : נכתב בדיני הקורבנות : "וְשָׁחַט הַבָּקָר" ( ויקרא א, 5 ) . . שח, במשמעות ו - חט" נחלקת לשניים : שחהמילה "שָׁחַט מתכופף, וחט במשמעות חיטוי וטיהור . וכך דרשו : השחיטה צריכה להיות במקום שהבהמה מתכופפת, כלומר הגרון - שם תטהרנה, כלומר תשחטנה . שאלו התלמידים, אם מקום השחיטה צריך להיות מקום שמתכופף בבהמה, אולי זה זנב ? שכן גם דרכו של הזנב להתכופף . תשובה : היות שנדרש "שח", כלומר מתכופף, משמע לפני ששח הוא היה זקוף, ודרך זנב להיות תמיד כפוף, ואילו הגרון פעמים זקוף ופעמים כפוף . ממשיכים התלמידים לשאול : ואולי מקום השחיטה הוא האוזן, שכן דרך האוזן - פעמים זקופה ופעמים כפופה . תשובה : האוזן אינה איבר שאם ישחטהו יגרום למות הבהמה . ממשיכים התלמידים לשאול : אפשר שהדרישה היא להתחיל את השחיטה מהאוז...  To the book