פערים בנקודות המבט בטראומה המשפחתית

לילי עברה הפלות רבות בין הלידות של שלושת ילדיה, אולם היא אינה מדברת על מה שעברה, כי ההפלות "לא נחשבות" לאובדנים בעיני שלומי, בעלה . ההפלות קרו בחודשי ההיריון הראשונים, ולכן אף אחד לא ידע על ההריונות — לא הילדים ולא בני משפחה מבוגרים, כמו אחיותיה והוריה . הפרידה מהעובר לא זכורה לה וההלם של ההפלה מושתק בין בני הזוג . היא אינה יכולה להתאבל ולא לדבר על רגשות . השינויים והכאבים שבגופה הם סוד אישי שלה . היא כועסת על חוסר ההזדהות של שלומי, לפעמים מסרבת לקיים יחסי מין אתו והוא לא מבין למה היא דוחה אותו — הרי הוא לא אשם בהפלות . אלמלא הגיעו לטיפול זוגי, אולי כלל לא היו "נזכרים" ביחד שעברה את ההפלות . המסר שעבר ביניהם היה כמה שיותר מהר לתפקד בבית ולחזור להיות יחד . בדוגמה הספציפית הזו הטראומה המשפחתית אינה משפיעה באופן כוללני על המציאות של כלל בני המשפחה ( אין להסיק מכך על תגובות שונות במשפחות שהייתה בהם הפלה ) . הפערים בין נקודות המבט של בני הזוג אינם מאפשרים ליצור מרחב ביניים ולעבד את ההתנסות שקרתה לשניהם . הבידוד של לילי אינו מנתק את הכעס ואת האכזבה המתקבעים, אוטומטית, כלפי בן הזוג . האבל שלה...  To the book