להזדהות אתן ונשארתי עם חלל עצום גם בתוכי וגם ביחסים שלי עם האנשים שהיו סביבי . נקודת ראות זו מסבירה כיצד נוצר הצמצום, הניתוק, המחנק והאיפוק סביב האסון שעיצב את חייו של טל ואת יחסי המשפחה . האיפוק של אימא היה לאות ומופת עבורי, אבל זה היה כרוך בכך שלא דיברנו על המון דברים רגשיים שלי, שלה ושל אבא . ואני מדבר על אפשרויות שהיו לנו בגילים מבוגרים יותר . אף פעם לא יכולתי לבטא בצורה מפורשת את החסר הזה של האבהות, את הנוכחות הזו שמחזיקה את חוט השדרה שלך, נפשית ולעתים גם פיזית . לעתים די נדירות הזכרנו את שמו של אבא . מצד אחד נוכחותו החסרה מלווה את כל חיינו כי אימא חייתה אותו ומצד אחר, אני יודע עליו אפילו היום כל כך מעט . התמודדותה של משפחתו של טל חונקת את מרחב הביניים המשפחתי ומעצימה את הלא - ידוע כדי לשרוד ולמנוע התפרקות . לעתים ביחסי המשפחה הפוסט - טראומטית מתאפשרים תהליכי תמיכה וריפוי — מתוך היחסים המתקיימים בין בני המשפחה לבין עצמם, ובינם לבין אחרים שמחוצה לה ( כגון בני זוג, חברים, מטפלים ובני המשפחה המורחבת ) . דוגמה מובהקת ומעוררת השתאות היא הסתגלותם של ניצולי השואה לחיי היום - יום באמצעות ...
To the book