אובייקטים מוקדמים ושחזור ביחסים מאוחרים

שאינן עונות מפאת השעה המאוחרת . רותי בודקת את רשימות בתי החולים, נשארת ערה כל הלילה ולבסוף מעירה את כל בני הבית האחרים . בשלוש בלילה, לאחר שמיצתה את כל האופציות האחרות שעלו בדעתה, היא שולחת את אחיה הצעיר של נועם לדפוק על דלת ביתו של החבר החדש של נועם . נועם, שנרדמה אצלו, מתפוצצת מכעס ומבושה . רותי ביישה אותה מול הוריו של החבר, מול החבר ומול חברותיה . תמיד את מגזימה ! היא צועקת בייאוש . תמיד את רואה שחורות ! תפסיקי כבר לרדוף אחריי עם המחשבות המטורפות שלך ! מה לעשות ? כועסת רותי, ככה זה דור שני . את לא מתארת לך מה אני עברתי בגילך . בדוגמה שלעיל החסך של רותי בביטחון, שמתבטא ברמת חרדה גבוהה, נעוץ ביחסיה עם הוריה מוכי הטראומה . דפוס התנהגותי זה גרם לה לדרוש מבתה דיווח מתמיד ומוגזם, במסווה של דרישה לשיתוף פעולה . אצל נועם הקושי לבטא תחושת עצמאות ונפרדות המאפיינת את גיל ההתבגרות מוביל לכך שאינה מספקת אפילו דיווח מינימלי . נועם מונעת מצרכי פרידה ואינדיבידואציה, מודעים ובלתי מודעים ; ורותי מונעת מחרדת נטישה ( אולי לא מודעת ) בגלל פרידות, בדומה לרבים מבני הדור השני לניצולי שואה . קל מאוד לראות א...  To the book