הפן הקונקרטי של הטראומה המתמשכת

על אף היותם גלויים או מובנים מאליהם הם נותרים כחומרים מכאיבים או נפיצים שאינם עוברים עיבוד כלשהו . הם מתקבעים כמצבים מתמשכים ונעשים לבלתי פתירים . ממגוון אין - סופי של מצבים כאלה, נתייחס ל הזנחה זוגית והורית . במרחב הזוגי המשותף : אני בא הביתה ואין אוכל במקרר, הכיור מלא בכלים, חפצי הילדים מפוזרים מסביב . זה אומר לי הכול, אני לא צריך יותר . נמאס לי מהכעס המצטבר וחוסר האונים . הכול כבר נאמר מאות פעמים, זה כל כך נדוש . אני כמובן מתחיל לסדר, לנקות, עושה קניות באינטרנט, אם נשאר לי כוח אני גם מבשל כי אחרת לילדים לא תהיה ארוחת צהריים חמה למחר . כל זה בשתיקה גמורה, מלבד סידורי העבודה וההסעה של הילדים למחר . במרחב הילדי - הורי : אף פעם לא יכולנו לסמוך על אימא . היא כל הזמן הייתה בטלפון עם החברות שלה, אחר כך במיילים במחשב, אחר כך הגיע הסקייפ, היום משדרים אליה בכל ערוץ תקשורת אפשרי . ניסינו לקחת ממנה מה שאפשר היה, אבל זה אף פעם לא הספיק באמת . אי אפשר להסביר את הבלגן שהרגשנו אליה . כל אחת מהדוגמאות הללו מבטאת גם קשיים רגשיים ביחסים, אולם המטופלים תיארו אותם דרך הרובד הממשי . בטיפול בדוגמה הראשונה...  To the book