יחסי הזוגיות של ההורים הם שטח לא מוכר, באופן טבעי, לכל אחד מילדיהם . בכל משולש של הילד עם הוריו מצטברת התנסות ישירה של הילד, שחווה את ההשפעות של הקשר הזוגי בין הוריו, אך נמצא מחוצה לו . הזוגיות מתבטאת במבנה יחסים שאינם כוללים את הזולת השלישי, ולפיכך היא מחוץ לתחום עבור הילדים . ביום - יום, הקשר הזוגי של ההורים הוא לא - ידוע משפחתי אימננטי אצל הילדים, שנסמך על אי - הבנה בגלל הבדלים קוגניטיביים בין המבוגר לילד, הבדלי בשלות רגשית ומינית ועוד . ילדי המשפחה נוכחים ברובדי היחסים של המבוגרים מתוך תלות, מתוך חוסר אונים מסוים וללא כלֵי התמצאות, המשתנים עם התבגרותם שלהם . גם בשנות הבגרות אנו מבינים את דפוס הזוגיות של הורינו ( וגם של אחינו ושל חברינו הקרובים ) רק עד לגבול מסוים . בדוגמה שלפנינו חוסר היכולת של המבוגרים במשפחה להזדהות עם נקודות המבט של הילדים יוצר אי - הבנה וכשל אמפתי מתמשך ( באלינט, 2006 / 1968 ; 1988 , Kohut , 1977 , 1984 ; Wolf ) . הפער הטבעי בין הורים לילדיהם אינו זוכה לגישור ולהכלה אמפתית, משום שההורים שקועים במשבר חיי הנישואין שלהם . היעדר התיווך של האמפתיה ההורית הופך את נקו...
To the book