|
|
102 אסנת רבינוביץ שבמרכזו נראית בת שבע במערומיה, עסוקה בטיפוח גופה . אך הציור אינו מתמקד רק בעירום אלא גם במבט המלנכולי ששולחת האישה הנחשקת אל החלל . המכתב כמו חוצה את בת שבע לשניים : גופה הערום לעומת פניה העגומות . המכתב שבידה מאיר בעקיפין את הדיכוטומיה שבין גופה לבין נשמתה, ובמובן מטפורי חושף את הסצנה הדו-ממדית ומאיר את צידה השלישי . בפרק זה אתייחס למכתב המצויר, להיעדרו של המכתב מהטקסט המקראי, לטענה שהמכתב הוא מסמן ולא מסומן . אסקור את תולדות הציור "בת שבע" ואציע דיון בפרשנות של התמונה לעומת הטקסט . אראה שהמכתב מדגיש את קו התפר בין בדיון למציאות . הסיפור המקראי בטקסט המקראי ( שמואל ב', י"א ) המלך דוד מתהלך על גג ביתו ורואה "אִשָה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָג" . הוא שולח "לדרוש לאישה", כלומר 93 ונמסר לו שהיא אשת אוריה החתי . "וַיִּשְׁלַח לשאול לזהותה, דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ" ( פסוק ד' ) . יש להדגיש שאין זכר למכתב או להידברות כלשהי בין המלך לבת שבע, ובסגנון תנ"כי תמציתי נאמר באותו פסוק "וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ" ( שם ) . בהמשך הפרק מסופר ש...
To the book |
|
|