|
|
97 אבל כשנעצור להקשיב לגוף נגלה שהוא אומר לנו מאוד-מאוד בבירור שלא כדאי לנו לאכול עוגה כשאנו מלאות לגמרי, משום שאחר כך תכאב לנו הבטן . או שהוא יגלה לנו שלמרות שהמוח זועק שמתחשק לו שוקולד, השוקולד לא כל כך טעים, ולעתים אף מעורר בחילה . כך נעצור ולא ניקח עוד קובייה . לא בגלל תחושת קיפוח ואיסור, אלא מתוך בחירה להקשיב לגופנו ולעשות מה שטוב לו . כשהאכילה נעשית מתוך קשב לתחושות רעב ושובע, כשאנחנו אוכלות על מנת להזין את הגוף ומפסיקות כי שבענו – החוויה היא של שפע מטורף . היום, עם דיוק הולך וגובר של קשב לגוף, של הקשבה לרעב ולשובע, אני זקוקה לפחות אוכל מבעבר . ולא, בשום פנים ואופן לא מתוך הרעבה או חישובים של קלוריות או לחץ לרזות . אני אוכלת פחות כי אם אני מגיעה לנקודת השובע וממשיכה בכל זאת לאכול כואבת לי הבטן אחר כך, ולמה לעזאזל שארצה לחוות כאב בטן ? אני אוכלת פחות כי אם אני אוכלת יותר מדי אני פחות אנרגטית, ולמה שארצה פחות אנרגיה ? כתוצאה מכך, החוויה היא של שפע . בכל רגע נתון יש במקרר הרבה יותר אוכל טעים ובריא ממה שהגוף שלי זקוק לו . עליי פשוט לבחור . ב . תחושת פגימות וחוסר מסוגלות לעומת תחושת מ...
To the book |
|
|