86 ולגיטימית לבטא אהבה . כשמתפתחת אכילה רגשית, אוכל כבר לא רק מקושר לאהבה, הוא אינו עוד דרך, אחת מני רבות, לבטא אהבה – הוא מחליף אותה . האוכל הופך להיות אהבה . נוצרת משוואה במוח ולפיה אוכל שווה אהבה . החיבור הזה מתפתח מתוך חוויות הילדות שלנו . בדיוק כפי שאנו לומדות את חשיבות הרזון מתוך ההתנסויות שלנו ומתוך הדוגמה שנותנים לנו הורינו והחברה – כך אנחנו לומדות להשתמש באוכל כמאלחש רגשי וכממלא צרכים רגשיים . כשנפלנו קיבלנו מכה ובכינו ואבא או אמא הציעו לנו ממתק כנחמה – בום . הנה נעשה חיבור – ממתק שווה נחמה . בימי ההורים, כאשר ליד המורה נחה קערה מלאה סוכריות טופי – בום . הנה נעשה החיבור בין ממתק לפרס או נחמה . למדנו שדרך לגיטימית להתמודד עם אירוע מלחיץ היא להמתיקו בטופי . כשהציעו לנו גלידה כפרס אם נעשה שיעורים או נסדר את החדר – בום . והנה נעשה החיבור, ממתק שווה פרס על הישגים . אני זוכרת באופן מיוחד אירוע מילדותי שבו ממתק שימש נחמה . סבלתי מכאבי בטן חזקים ורופא הקיבוץ נלחץ שמדובר בדלקת בתוספתן . נשלחתי אחר כבוד באמבולנס הקיבוצי לבית חולים . אני כבר לא זוכרת מי ליווה אותי בדרך, מה שאני כן זוכרת ...
To the book