הפצע נגלד, צלקת נשארה

] 286 [ המעבר לכתוב את השתלשלות הפרשה מתחילתה ועד סופה . וופצ'ו, ההיסטוריון הלא-רשמי של בית אלפא מאותה נקודה, קיבל את התפקיד . הוא הוציא תחת ידיו מסמך כזה בסתיו 1940 . מן העבר השני זה ארך זמן רב יותר . אמנם התפרסמה בעיתון הארץ ביולי 1940 ידיעה על חילופי האוכלוסין, מאת שמעון סאמט ( אח של אברהם צמד ) , שמטבע הדברים גוללה את הפרשה בהתבוננות מוטה לחלוטין לצד של מפא"י, אך מאחורי הקלעים התבשל משהו גדול יותר . כל הצדדים בפרשה חוו עוגמת נפש עמוקה . הגדולה מכולן הייתה של חברי מפא"י והבלתי-מפלגתיות שעזבו את בית אלפא . ללא קשר לשאלת האשמה, הם אלה שנאלצו לעזוב את הבית שבנו אחרי שני עשורים . כדי להעביר את תחושת הקיפוח והיגון הם חשבו שדרוש משהו בעל משקל . כהנא הופקד על המשימה ובמשך יותר משנה ליקט חומרים . את כל המסמכים החשובים, מהתזכיר של רייזנר ועד החלטת ועדת הבוררות . מקבץ של ההחלטות והדיונים שליוו את המשבר בבית אלפא מראשיתו . הוא הוסיף הקדמה משלו ורשימות מאת רייזנר, מתתיהו ולוזר . בראשית 1942 ראה אור הספר "פרשת בית אלפא" בעריכת דוד כהנא . לא עבה במיוחד, אבל עשיר בפרטים . כל מי שקורא בו יכול לגבש ...  To the book